<h1>ראבי"ה סימן קע"ד</h1>
<h2>דף ה:</h2>
טומאה הבאה בידי אדם נשאלים עליה אפי' בכלי המונח על גבי קרקע. פירוש ב[י]ן אם האדם מקבל טומאה מכלי טמא או משרץ (על יד האדם) חשוב [כיש] בו דעת לשאול ובין כל כלי שקיבל טומאה מן האדם חשוב כיש בו דעת לשאול, אבל כלי משרץ או טהרה משרץ [הוה] דומיא דשני שבילים [פסחים י' ע"א]. וכן בכל מקום שתמצא כי האי גוונא צריך לפרש שאדם נושא אחד מהם. והכי נמי משמע בשילהי פ"ק דפסחים [י"ט ע"ב] דמייתי הך דר' יוחנן אהיכא דסכין שתופש האדם בידו ומפשיט וחותך בו קיבל ספק טומאה מן המחט שהיה מונח ולא היה ביד אדם, והכא על זה הוא שהטומאה בא מן הנדה למיטה, הילכך על כורחך בתרי עניני [איירי] ר' יוחנן. וגרסינן בסוטה פרק כשם [כ"ט ע"א] רב גידל אמר דבר שיש בו דעת לשאול וכו' מהאי קרא נפקא [ויקרא ז'] והבשר אשר יגע וכו' עד ואיצטריך [ד]רב גידל [ואיצטריך למיגמר מסוטה דאי מדרב גידל] הוה אמינא בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד איצטר[י]ך דסוטה [ואי] מסוטה הוה אמינא עד דאיכא דעת נוגע ומגיע (ו)להכי איצטריך דרב גידל דלא בעי[נן] אלא דעת נוגע או [דעת] המגיע. ואומר אני דר' יוחנן מדרב גידל נפקא ליה, והמקשה סבר ללמוד מסוטה, ולא עמדו דבריו. אב"י העזר"י.
